לפסק הדין בעניין עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל ואח' נגד שר האוצר ואח'
בג"ץ דחה עתירה שהגישה עמותת דיירי הדיור המוגן נגד המדינה בגין חיובם בתשלום מע"מ, וקבע כי לא ניתן לסווג הסכמי דיור מוגן כהסכמי שכירות הפטורים ממע"מ. עו"ד אסף אבישר מסביר מדוע לדעתו, צדק בג"ץ בפסיקתו.
עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, חברי הנהלת העמותה, ודיירים המתגוררים בבתי הדיור המוגן, עתרו לבג"ץ כנגד חיוב הדיירים במע"מ וטענו כי הינם מופלים לרעה לעומת יתר שוכרי הדירות בישראל, אשר פטורים מתשלום מע"מ.
המדינה טענה בין היתר, כי יריבותם של העותרים היא עם נותני שירות הדיור המוגן ולא עמה. כן טענה, כי דין העתירה להידחות, נוכח העובדה כי אין לסווג את הסכמי הדיור המוגן כהסכמי שכירות, אלא כהסכמים המשלבים שימוש במקרקעין וקבלת שירותים.
עו"ד אסף אבישר, העוסק בתחום המיסים ציין כי לדידו, צדק ביהמ"ש בפסיקתו, שכן במקרה דנן אין כל אפשרות לראות את אספקת השירותים הניתנים לדייר הדיור המוגן כטפלים לזכות השכירות, וככאלו אשר ניתנים להפרדה כפי שיפורט להלן.
בפסק הדין נקבע: "... סיכומו של דבר, שטענת העותרים כי יש לסווג הסכמי דיור מוגן כהסכמי שכירות דינה להידחות. הסכמים אלה כורכים יחדיו את הזכות למגורים ואת הזכות לקבלת שירותים נוספים, ואין לומר כי הזכות האחת היא העיקרית והאחרת טפלה לה. יש להתייחס אל אגד הזכויות המוענק בהסכמים אלה כאל מכלול שלם, באופן שאינו מאפשר להפריד בין רכיביו השונים. מסקנה זו עולה הן מהמאפיינים הייחודיים של הסכמים אלה, מהוראות החוק ותכליתו".
עו"ד אבישר מסביר, כי לדעתו, ניסו העותרים לאחוז במקל בשני קצותיו, שהרי הם בעצמם נמנעים מהגדרת דמי "השימוש" ו/או "האחזקה" ככאלו בהסכמים עליהם חותמים הדיירים, וזאת מטעמים משפטיים שונים ומגוונים, ומאידך הם מבקשים "ליהנות" מן הפטור הקבוע בחוק לעניין תשלום רכיב המע"מ על "דמי האחזקה" ו/או השימוש משום שהם מהווים דמי שכירות- ניסיון זה עם כל הכבוד, כך לטענת עו"ד אבישר, איננו צודק.
"לטעמי, אופי ומגוון השירותים אשר ניתנים ע"י בתי דיור מוגן הם כאלו אשר מחייבים תשלום מע"מ, שכן מדובר באספקת שירותים רפואיים, שרותי אבטחה, שרותי חברה ותרבות, שירותי ניקיון ואחזקה של הדירה ושל הבית הדיור המוגן, כל לאו מחייבים לשיטתי תשלום מע"מ.
ניתן להקביל מתן ו/או אספקת שירותים אלו לבית משותף, אשר מנוהל ע"י חברת אחזקה, אשר מספקת לדיירי הבית את כל השירותים, וברור כי עבור שירותים אלו אשר ניתנים באופן מסחרי משלמים הדיירים את עלותם בצירוף מע"מ לחברת האחזקה, שכן שירותים אלו נדרשים לשם החזקת הבית המשותף ואי אפשר בלעדיהם, אך שלא כמו חברת אחזקות, בית הדיור המוגן קם כדי ליתן מענה של מגורים הכרוכים בקשר בלתי נפרד יחד עם מתן שירותים מיוחדים לדיירים, בעוד שחברת אחזקות אינה מחויבת להתקיים בכל בניין והאחזקה יכולה להיעשות ע"י נציגות הבית המשותף בעצמו, אלא שהנציגות ובעלי הדירות מטעמי נוחות בוחרים להשתמש בשירותים של חברת אחזקה.
במקרה דנן זכות השכירות וקבלת השירותים הינן אינהרנטיות לבית הדיור המוגן, ולא ניתן להפרידן, ולקבוע כי מתן השירותים הינן טפלה לזכות השכירות, שכן השכירות בבית הדיר המוגן אינה יכולה להתקיים ללא מתן השירותים, במקרה הפרטי של בתי דיור מוגן אין לבית הזה זכות קיום ללא מתן השירותים האלו, שכן כל תכלית המגורים שם היא מתן השירותים לדיירים המבוגרים ו/או הקשישים, שאחרת הם לא היו מבקשים לגור כלל בדיור מוגן והיו שוכרים להם ו/או קונים להם דירות במקום אחר.", כתב עו"ד אבישר וסיכם את דעתו על פסק הדין.
לפסק הדין בעניין עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל ואח' נגד שר האוצר ואח'
למדור: מיסים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.